23 מרץ 2012
אבירי חופש הביטוי
לכאורה אין פשוט וברי מכך – הדמוקרטיה הישראלית שייכת לכולנו, שמאל, ימין, דתיים, חילונים, גברים נשים, ערבים ויהודים וכן הלאה. מאחר ושומרי הסף של הדמוקרטיה הינה התקשורת הרי היא כשייכת ואמורה לייצג את כלל מגווני הדעות בקרבנו בנאמנות, הוגנות ואיזון.
אלא שעובדתית התקשורת הינה שופרם של סקטורים זניחים בלבד מתוך הציבור דהיינו, סמלה המובהק ביותר לכאורה של הדמוקרטיה הישראלית אינו דמוקרטי, מוטה אג'נדתית ואינן מייצג העם. והיוצא מכל אלו הוא כי הדמוקרטיה הישראלית, למצער מהפן התקשורתי וחופש הביטוי, הינה מקרטעת, פיסחת, נכה.
אין לקבל ביטוי ערמומי וניבזי, מאחז העינים כגון: "חופש הביטוי" במדה וחדשות ופרשנויות נערכות תוך הפרה בוטה של החובה באיזון והוגנות של השופר הדמוקרטי הממלכתי. עלינו להפנים כי התקשורת הישראלית אינה "שלנו" כולנו אלא הינה תקשורת נישתית, כמוה כמפלגה פוליטית נוספת המתעלקת על צווארנו, מכניסה ידה לכיסינו, מפשפשת במוחנו ומאחזת עינינו. אנו מתועלים לעבר מטרות נוגדות קיומנו ורובנו אינו אף חש בכך.
למה הדבר דומה, האם היינו מוכנים לעמוד בפני בית המשפט באשמה כלשהי כאשר אך הקטגור (התובע) נוכח באולם ונושא דברו באשמתנו לפני בית המשפט בעוד הסנגור אינו מורשה להופיע וטיעונינו אסורים בהשמעה על ידי בית המשפט (הערה: מניעת שקיפות ציבורית במשפט כמוה כנטילת סנגוריה מהנאשם – ראה משפט הנשיא לשעבר קצב אשר היווה המקבילה לתליתו השרירותית בכיכר העיר – וזאת ללא קשר לאשמתו או חפותו). או לחילופין, כפי הנוהג הדרקוני לשעבר ברוסיה הסובייטית אשר בה הסנגור היה איש הממסד אשר ברגיל תמך בהאשמות התובע-מטעם אודות אשמתו של הנאשם אשר עליו הובא "להגן". ובכן, האם היינו מסכימים לכך? האם אי מי היה מסכים לכך? האם קיימת מדינה דמוקרטית בחלד אשר בה היה מקובל ורווח נוהג טוטליטרי זה?
לצדקנים בנינו נאמר כבר כעת, אכן כן, במדינת ישראל רווח המנהג בו אין הסנגור מורשה לדבר דיברי הגנה עבור "הנאשם". וה-ראיה, הינה התקשורת הישראלית. כ- 90% (הערכה זהירה) מעיתוני וערוצי המדיה הממוסדים הינם ערוצי שמאל, השייכים לשמאל או בעלי אוריינטצית שמאל, חלקם קיצוני ומיעוטם מתון. אין הצופה או הקורא זקוק להדרכה מיוחדת להבין כי הינו צופה או קורא בהצגה חד צדדית הבאה לנקוט גישה פוליטית לעומתית כנגד שנואי נפשה של אותה תקשורת.
עיון חטוף בנעשה לפנינו מגלה בנקל כי אמצעי התקשורת מביאים זווית ראיה חד צדדית, חד אג'נדתית, נכלולית לעיני הצופה בעודם מונעים (מהסנגורים) מבעלי הדעה האחרת כל פתחון פה.
במקומותינו קיים נוהג ניפסד מונים רבים. לא רק שהמובא לצופה / קורא הינו חד צדדי ולכן מטבעו שיקרי לחלוטין אלא שידיעות אשר אינן עולות בקנה אחד עם קו האג'נדה של אמצעי התקשורת נעלמות כליל. היו כלא היה.
ומכאן, מדוע אנו מתעתעים מוחותינו? המתואר לעיל אינו "חופש הביטוי" כהילכתו באשר חופש הביטוי בחברה דומוקרטית מוענק לכל מכל כל באורח שווה ובאין אונס. חופש דיבור חלקי, לקבוצה מסוימת נוהג כידוע במשטרים טוטליטרים אשר בכוונת מכוון חוסמים את חופש הביטוי מפני מגזרים לא רצויים לטעמם.
היכן אנו הכרנו ומכירים תופעת ממסד תקשורתי המייצג מיעוט בלבד? פשיטה. במשטר הבולשביקי הרודני, הטוטליטרי-הפשיסטי היוותה המפלגה השלטת הקומוניסטית אך כ- 5% מכלל האוכלוסינ הרוסית אך חופש הביטוי של אותה קבוצה היה אבסולוטי בעוד חופש הביטוי לשאר לא היה קיים (ראה ערך "פראבדה").
במשטר הטוטליטרי הפשיסטי הנאצי היוותה המפלגה הנאצית אף היא כ- 5% מכלל האוכלוסיה הגרמנית אך פלח זעיר זה שלט אבסולוטית בכל אמצעי הבעת הדעה הגרמנים (ראה הערכים דר-שטירמר וגבלס).
ובישראל (אוי לאותה הבושה ומבלי כמובן ליצור הקשר אידאולוגי למשטרים לעיל – אופפסס, קיים קשר קומוניסטי), השמאל הרדיקלי כולל למצער כ- 5% מכלל האוכלוסיה הישראלית אך אמצעי הביטוי שבידו מקיפים כ- 80% מהעתונות, כ- 75% מתחנות הרדיו ו 100% מתחנות הטלוויזיה. ומכאן חייבת להשאל השאלה, איזה סוג דמוקרטיה אנו? למצער, בהתאם לנתוני התקשורת (המהווה את המדד הטוב ביותר לתקינות דמוקרטית), מדינת ישראל הינה מדינה טוטליטרית אשר מתהדרת בנוצות דמוקרטיות לא לה. ובמדה ונוסיף על החטא לעיל את הפשע של מערכות המשפט, הפקולטות למשפטים, פרקליטות המדינה ובית המשפט העליון המוטות חדות לכיוון זהה אג'נדתי שמאלני-רדיקלי בעל גוון אנרכיסטי כתקשורת, הרי התמונה הדמוקרטית הישראלית מורה עד כמה חשרו העבים המאימים מעל הדמוקרטיה שלנו.
יאמר המתחכם, "הרי המרשתת קיימת כיום והיא הנותנת את זכות הדיבור לכל דיכפין". נכון, אמת ויציב, אך המרשתת וחופש הדיבור בה קיימת למרות וכסיבת הטוטליטריות התקשורתית ולא כהתפתחות טיבעית דמוקרטית שלה. אנו הציבור, המשתמשים, תאבי פתחון הפה אשר נימנע מעמנו משך כ- 50 שנים במדינת ישראל מאז הקמתה, אנו לקחנו את המרשתת לידינו ויצרנו עבור עצמנו כלי לביטוי עצמי. ועדיין, אין תחליף הולם לאמצעי השידור החזותי האלקטרוני אשר השפעתו לעת הזו עדיין רבה מונים רבים מהמרשתת.
אנו צרכני התקשורת עדיין שבויים בכוחה המאגי של המלה הכתובה בנוסך: "הנה עובדה, היה כתוב בעיתון" או כאשר אנו דבוקים ממעמקי מנהגי "תפודי הכורסה" שלנו למסכי הטלוויזיה ומקבלים כתורה מסיני (עדיין) את הגיגיו המופרכים של פרשן להגן-איזוטרי המרצד לפנינו על המסך, המבטא את דעתו האישית החלולה אשר הוא עצמו אינו מאמין בה יותר, המוצגת כאורים ותומים קבל עם ישראל ועדה אך מפאת שהמקרופון בידו.
האמור לעיל בא להדגיש כי חופש הביטוי במדינת ישראל הינו עדיין מותנה בהשתייכות סקטוריאלית ואג'נדתית. חייב אדם להיות מאנ"ש (אנשי שלומנו) על מנת לזכות ולקבל פתחון פה תקשורתי-ציבורי.
המצב מסתבך ודווקא עקב אותם אמצעי תקשורת המזוהים עם המרכז או הימין. הללו מנסים לשמור על חזות ממלכתית, לבל יואשמו כנטויים מדי פוליטית וכך, אינם עוסקים בהעלאת טיעונים חזקים, מנצחים ומתנצחים כנגד הצד השמאלי של המפה הפוליטית החש עצמו חופשי מכבלים ממלכתיים יהודים ונוהה אך אחר האוניברסליות המתיוונת, להכפיש להערים ולשקר באין מפריע את מתנגדיו הפוליטים-אידאולוגים. יוצא מכך כי 90% מכלל התקשורת עסוק במסע צלב כנגד הממשלה המכהנת, כנגד דתיים, מתישבים, אנשי ימין וכדומה המהווים את הרוב המכריע בעם בעוד שאך כ- 10 אחוזי התקשורת האחרים הינם מאוזנים. התוצאה הינה ברובה אנטי יהודית ציונית ודמוקרטית על ידי אמצעי התקשורת הקיימים במדינה שהינה יהודית, ציונית ודמוקרטית.
מפאת שמרבית הציבור בנינו הינו ממלכתי-לאומי-ימני בדעותיו, הרי ברי לחלוטין כעת מדוע הקרע בעם הולך ומתרחב לממדים מדאיגים. לאור האמור, עלינו לכן להשביע רצון התקשורת ולהחליף את העם באחר, נוח יותר ללישה או לחילופין אפשר כי על מנת להשביע רצון הציבור עלינו להחליף את התקשורת במתכונתה הנוכחית באחרת הוגנת ומאוזנת הימנה.
מאחר שהבחירה בין העם לתקשורת הינה קלה ומובנת לכל, ניראה כי ניבחרינו בכנסת לוקים בשיתוק מוחין מבזה. מרבית אמצעי התקשורת במדינת ישראל נתמכים במדה זו או אחרת בידי הציבור משלם המיסים אלא שהציבור אינו זוכה לתמורה עבור האגרה, בעוד "ניבחרינו" בורשים בבוז את משאת נפשנו.
אין פשוט מהעמדת משרד קטן בן מספר אנשים אשר יעקבו אחר ביצועי אמצעי התקשורת הנתמכים על ידי הציבור ובכל מקרה של הפרת איזון (גבולות מדוייקים אינם אפשרים, אך כן אפשריים בגבולות של 40% לעומת 60% הטיה לכאן אם לכאן), יקנסו את העיתון או הערוץ הניתמך בסכום קבוע מראש, מנדטורי שאינו נתון לוויכוח ומוטל מידית וללא זכות עירעור, סכום מכאיב לכיס. קיים היום פיקוח-דמה בנושא זה אך הפיקוח חסר שיניים ובכל מקרה התגובה על חוסר איזון מגיעה לאחר חודשים ואפילו שנים דהיינו, "עבר זמנו – בטל קורבנו". חלקם של התגובות מומרצות יותר על ידי צופים נזעמים ולא על ידי אלו שתפקידם לפקח ובכך הינם מועלים באמון הציבור.
ומהעבר השני, חייבת מדינת ישראל להתיר ברשיון הקמת ערוץ שידור בנוסח "פוקס" האמריקני אשר יהווה משקל נגד לערוצי השמאל הרדיקלי ד'היום 2 – 10 . כפי שההבנה מתחילה לחלחל כי מחירי מזון זולים אפשריים אך ורק תחת תחרות חופשית אמיתית כך בדיוק גם בנושא התקשורת (ולא אך הסלולרית). ערוץ הוגן, אובייקטיבי וחסר משוא פנים נוסף אשר ישטח את כלל התנהלות התקשורת ויחיבה (אם חפצת חיים היא) להביא לציבור דיווחי אמת מאוזנים מהמתרחש במקומותינו. עצם העובדה כי רשיון זה לא ניתן עד היום ויש לשער כי לא יחסרו מממנים לכך, מעידה על כי ידיהם של ניבחרי הציבור "שלנו" אינן נקיות, הם ספוגים בהטיות עקומות שאינן ממין הענין, נתונים להשפעות קלוקלות אשר טובת מדינת ישראל והתנהלותה הדמוקרטית אינה חלק מהן. נהפוך הוא, "הניבחרים" כל שעלה בידם לעשות היה לסגור בתואנות אוויליות את ערוץ השידור- 7 , בעל הטיית הימין, לשידורי רדיו. משהו באמת ובתמים היה והינו רקוב בכנסת ישראל אם כך נהגו.
אין מניעה ואף רצוי ביותר כי אחד מהתנאים שיושתו על אותם המעמידים עצמם לבחירה בבחירות הבאות יהיה התחיבות ליצירת תקשורת הוגנת במדינת ישראל בדרך של יצירת תחרות חופשית ובפרט הוספת ערוץ שידור בעל נטיה אידאולוגית מהצד הימני של המפה האידאולוגית והפוליטית לשם איזון.
במקומותינו קיים חופש הביטוי אך לכאורה, הוא קיים לאשורו אך בידי מעטים, אלפים בודדים, מתוך אוכלוסיית שבעה ומחצית המליונים החיים בישראל. אותה חונטה ברוכת הביטוי הציבורי היא הקובעת מי יבוטא ומי יידום מי ייקל עליו לפרסם מאמר ומי יאבק על כך ובלא תוצאות. מי יביע דעתו וכיצד מעל מרקע הטלביזיה ומי יהיה אך צופה פסיבי הניזון מפי "הגבורה" בלבד. כמובן שתאור זה אינו מדוייק לחלוטין. שהרי הזכות לביטוי שמורה לפי חוק לכל פרט במדינתנו. וכך אין כל מניעה כי ידברר לעצמו בעת המקלחת או יצעק לעבר יבחושי-הקירות בחופשיות מירבית, הא ותו לא.
חדשות חד צדדיות, שיקריות או המכסות טפח וגם טפחיים אינן ביטוי לחופש הביטוי אלא לסתימת פיות של אלו שהמקרופון אינו בידם ואין להם כל סיכוי אף להתקרב אליו. חופש ביטוי הנוענק אך לקבוצה חונטאית אינו חופש ביטוי אלא חופש שיסוי. כאשר אונסי חופש השיסוי פועלים כנגד אנוסי חופש הביטוי הריהם מקעקעים את אחד מהיסודות הברורים והיסודיים בקיום המשטר הדמוקרטי.
ישית הקורא ליבו מי הם ומה הם אותם היוצאים כנגד המגיבים (טוקבק) באתרי מאמרי הדעות, רובם של השוללים שמאלנים והסיבה היא כי מאחר שהתקשורת חסומה לאנשי ימין חרדים דתיים מתישבים וכדומה ומכיוון שאלו מהווים את רובו של העם מצאו הללו הדחויים והמודרים מפתחון פה את הסדק להשמעת דעותיהם וזאת דרך התגובונים ואכן ניכרת עליה תלולה לעין שיעור של מגיבי ימין בבלוגוספירה לעומת שהווה אך לפני שנים ספורות. מגמה זו הינה לצנינים בידי שמאלנים רדיקלים אשר קיוו לחסום את חופש הביטוי בפני מרבית העם עמקדמת דנא ולפתע עומדים לפני שיטפון של דעות אנטי-שמאל, כוססים ציפורניים ומנסים לטכס עצה ובינתים מכפישים דרך מאמרי דעה את המגיבים הלגיטימים ומנסים בכך ליצור תנועה ציבורית כנגדם באמצעות דה-לגיטימציה ודה-הומניזציה של המגיבים.
הבה ונסכם זאת כך, מחבר מאמר זה נוהג לעיין במאות תגובונים מדי יום. עושר הרעיונות, תפיסת המציאות הנכונה, חוסר שיגיון בדמיונות, פתרונות מעשיים לבעיות ניתן למצוא אך ורק בקרב המגיבים מהציבור באשר לחדשות ולארועי דיומא ולכן אנו מדלגים במקרים רבים על המאמר עצמו וגולשים ישירות לתגובות, הן מעניינות ומועילות מונים רבים מהמאמר ומכותבו.
קיימים רבדים שונים לחשיפת האזרח לעובדות הניגלות בפניו. חלקם של הרבדים הגלויים מוכרים לנו. שרלטני התקשורת מסמאים עינינו בביטויים כגון "חופש הביטוי" זכויות אזרח" ו"זכות הציבור לדעת" על מנת כי באמצעותם יפעלו להדיר סקטורים גדולים מגישה להשמעת קולם.
במסווה "זכות הציבור לדעת" הם מעלימים מהציבור את שברצונם שהציבור לא ידע ומעלים על נס את אג'נדתם, את אג'נדת שולחיהם במערכות העיתונים ומכווניהם ומאתנניהם האנטישמים מעבר לים. אלא שקיימים רבדים נוספים אשר ניזכרו כאן ואלו הכוונת ומימון אנשי תיקשורת מובילים בידי אירגוני שיטנה אנטי ישראלים ואנטישמים. לדוגמא, תמיכת התקשורת בשביתת ההסתדרות למען עובדי הקבלן (נושא ראוי לכשעצמו), על מנת להסיט תשומת הלב כי ממנזקי המשק הישראלי הגדולים ביותר הם-הינם ההסתדרות, לא פחות מהטייקונים ובוודאי יותר מהממשלה (ועל כך עמדנו במאמרנו מהחודש החולף "סוציאליזם חזירי").
המחאה החברתית כוונה בבסיסה כנגד הממשלה על מנת להחליפה בממשלת שמאל רדיקלי רופסת ומתרצה אך השתמשה בנושא "עניי עירנו" על מנת להסוות מטרתם העיקרית של המארגנים. זאת אף זאת,"המחאה" החברתית באה להסיט את תשומת הלב מבעיות הליבה האמיתיות של מדינת ישראל כגון קיעקוע הדמוקטיה הישראלית בידי "חונטונרים" מהתקשורת, ממערכת המשפט ומהאקדמיה, שם נעוצה בעייתנו ולא בהדוניסטים התל-אביבים הנובחים יום וליל הב-הב-הב (תרתי משמע) וזאת על מצת שוב להסיט את תשומת הלב מהחלכאים והנידכאים לאשורם, הזקנים, התשושים, החולים, תושבי הפרפריה וכן הלאה.. כל המסעות המתוקשרים הללו מבוססים על חצאי אמיתות אשר מעניקים לפעילות האנטי ישראלית והאנטי דמוקרטית הזו גוון של אמינות מתעתעת, מעוורת עינים ושכל.
העיתונות מדירה דתיים ימנים ומתישבים מזה שנים, העיתונות מייצגת אולי שליש מהעם ומדירה את שני השלישים הנותרים אך מסחררת את הדרת הנשים (שאינה הדרה אלא נערכת בהסכמה) ומכפישה חרדים על מנת להסוות את גיבנתה שלה עצמה
לעיתים כשנישאלים, אנו עונים בהתחסדות מה כי איננו מאמינים בתאוריה כי בחדר חשוך וחסר חלונות במשרד מאובק ברחוב שכוח-אל יושבת חבורת אנשים וטווה תכניות למסע אנטי ישראלי, מתוזמר ומאותנן המחייב את מרבית העיתונות בישראל ואשר מטרתו חיסול מדינת ישראל במתכונתה ד'היום. גם אם תאור זה הינו מופרך, אם כי בהחלט אפשרי, הרי שהתוצאה הסופית מרמזת על צורה מסוימת של תאום בין העיתונים הידועים במסעם כנגד הממשלה המכהנת והקו המדיני והכלכלי אותה היא מובילה. התגובה הפבלובית של העיתונים "הארץ" ידיעות" ומעריב וערוצים 2-10 הינה יותר מאקראית גם אם נביא בחשבון כי עיתונאים אינם חפצים לפגר אחר עמיתיהם בעיתונים מתחרים.
המונוליתיות, האחידות הרעיונית בכיסוי פרשיות הנוגעות להטלת כתם על הממשלה המכהנת וכן כנגד חרדים, דתיים, מתישבים, גברים וכדומה בעוד שקיימת הסתרה והדחקה תקשורתית הנידמית כמאורגנת לאורך ולרוחב הדיווח התקשורתי אודות נושאים הניתפשים כמכפישי ונוגדי שמאל, חילונים, נשים ובעלי נטיות מיניות חורגות, עוברים את גבול המקרי וניתנים להגדרה כמתואמים. כמובן, תמיד נוכל להאמין כי מרבית העיתונאים הינם "ראשי עץ", "זומבים" מונוליתים הפועלים כולם כאיש אחד ללא הנחיה מרחוק. אשרי המאמין אך לא ניראה כי בזה הענין.
אלא שהתאום וההכוונה המרכזית אינה נעשית כאמור במדינת ישראל אלא במשרדי "הקרן לישראל חדשה" מניו-יורק, ארה"ב, שלוחתו של הממסד האנטישמי העולמי תחת המטריה של "הסדר העולמי החדש" (אירגוני סי.אפ.אר. ובילדרברג באמצעות זרועותיהם הביצועיות בישראל). שם מנוהלת מערכה חובקת עולם אשר ישראל ניכללת בה כאחד הפיונים בה, על מנת להשיג מטרות אשר טובתה של מדינת ישראל אינה נכללת בן.
1. מנוהל המסע היחצני למען מהגרי העבודה האפריקנים בישראל וזאת על מנת לעודד ולשנות בבוא היום את המאזן הדמוגרפי בישראל כמשקל נגד איסלמיסטי לדת המדינה היהודית ובכך להפכה למדינה כנענית.
2. מנוהל מסע פמינסטי מטורלל חסר הגיון ורחמים על מנת לערער את מוסד המשפחה היהודי ובכך לחסום את הרחם היהודיה מלפרות ולרבות. הסיבה ברורה, חיסול הזהות היהודית שלמדינת ישראל
3. אותו מסע פמיניסטי מנוהל להכפשת חיילי צה"ל על מנת לכבול ידיהם ולמנעם מלמלא תפקידם ובכך לנטרל ולסרס (תרתי משמע) כושרו של צה"ל להגן על אזרחי מדינת ישראל מפני חורבן המדינה היהודית. הסיבה בוהקת. אינוסה של מדינת ישראל לקבל ד'לית ברירה, עקב ניטרול כוחו וכושר פעולתו של הצבא, את תנאי הפלשתינים ובכך להפוך ישראל למדינת כל אזרחיה הפלשתינים
4. הס מלהזכיר בתקשורת עוולות הנגרמות על ידי ערבים במדינת ישראל וזאת מתוך כוונה להביא בסופו של יום לשליטה ערבית פלשתינית על מדינת ישראל. ההכפשה המירבית בתקשורת ענינה "בצעירים" פושעים ומחבלים. ערבים? מחבלים? זדים? רוצתחי תינוקות ערבים וכדומה? דומה כי אינם קיימים עוד במדינת ישראל אליבא ד'התקשורת אשר מזה זמן רב מהווה את "קול הרעם מפלשתין" ("הכבושה").
5. כך, מנסה התקשורת הישראלית לייתר את התקיפה הישראלית באיראן במסווה של דיון ציבורי מוטה ומאחז עינים, כאשר המסע מתוזמר ומוכוון מדינות חוץ למניעת התקיפה מטעמים שלא לענין הישראלי. אלו האירגונים האנטישמים אשר שלמות וטובת ישראל אינו בראש מעייניהן. בכך מתואמת התקשורת הישראלית עם אירגוני "הסדר העולמי החדש" הרואה בתקיפה באיראן ובהצלחתה עיכוב בלתי ניסבל בהפיכתו של המזה"ת ל"מזרח תיכון חדש" תחת ממשלה נרכזית דיקרטטורית עולמית.
6. כך תמכה התקשורת כגוף אחד בנושא "המחאה החברתית" גם כאשר ברי היה לכל עיתונאי זב חוטם כי המחאה יוזמה ומומנה על ידי אירגוני חוץ אנטישמים לשם הפלת ממשלת הימין ועלית ממשלת שמאל רדיקלי אשר בנפש חפצה תמסור את נכסיה האסטרטגים של מדינת ישראל לכל איסלמיסט זב חוטם.
7. אין מלה וחצי מילה בתקשורת אודות מאות אלפי הבתים הבילתי חוקיים שניבנו על ידי ערבים ביו"ש, בצפון ודרום הארץ כאשר בו בזמן לא מרפה התקשורת ולו לרגע מבנייה מסוגים שונים על ידי יהודים בשטחי יו"ש, או כנגד ביש-הגדא הישראלי שהוציא מרפסת החוצה.
8. מוכפשים ומשמצים הדתיים והחרדים ללא גבול וללא מידה מתוך כוונה ליצירת דה-לגיטימציה ודה-הומניזציה ובכך להפוך את מדינת ישראל למדינה מתיוונת, כנענית וחילונית, מדינת כל אזרחיה הפלשתינים (אשר יהפכוה כמובן למדינה איסלמיסטית, אלא שקשה לדרוש מאפסי התקשורת ראיה הקפית ורחבה עד כדי כך)..
9. ניסתרים השגי מדינת ישראל המדהימים בכל קנה מידה עולמי, מתודעת הציבור הישראלי והעולמי וזאת על מנת להדגיש כשלים עכשווים (אשר רובם קיימים בדמיונו הפורה של חבר החונטה העיתונאית) ובכך להניע האזרח הבילתי מושכל לבחור בממשלת שמאל-רדיקלי אשר תהפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה הפלשתינים (ובהזדמנות חגיגית זו תחזירנו לתקופת האבן).
10. כך, תומכת התקשורת באירגונים הירוקים אשר איכות הסביבה הינה אך כסות עבורם לכבול את ידי היהודים תוך מתן חרות מופקרת לערבים לעשות ככל העולה בחפצם ועל רוחם באדמות מדינת ישראל. הארגונים הירוקים מונעיי האנטישמים מעבר לים הינם שוטמי ישראל מובהקים במודע ובכוונת מכוון לחסל בבוא היום את "היישות הציונית".
ניתן להמשיך בכך עוד ועוד אך העקרון ברור, מרביתה של התקשורת הישראלית, על מאות העיתונאים המאותננים והמשולמנים בה מקרנות חוץ אנטישמיות ואיסלמיסטיות במזומנים או בשווה ערכם, מופעלת ופועלת במודע, בכוונת מכוון כנגד קיום מדינת ישראל כמדינה יהודית בארץ ישראל תוך שעושה שימוש ציני וניבזי בנושאי "הדמוקרטיה", "חופש הביטוי" ו"זכות הציבור לדעת" (כולם ביטויי אחיזת עינים, משל ל"קרדום לחפור בו") וזאת על מנת לטשטש דעתנו ללושה לכיוון פירוקה של מדינת ישראל במתכונתה ד'היום. כל נושא לעצמו אפשר וניראה סביר אך כאשר מצרפים את הנושאים המטופלים לעיל באורח מכוון חד צדדי תוך איתור הכוונות מאחוריהם, הולכת ונירקמת תמונה מבהילה של קשר רב זרועי, רב שכבתי, מתוכנן לפרטיו ודיקדוקיו לניצול אזרחי מדינת ישראל כ"אידיוטים מועילים" כנגד מדינתם והאינטרסים שלהם עצמם תוך הובלתם בנוכלות ובצדיה לגיא ההריגה וחיסולם בו. מסע מתוזמר זה מוכוון במתואם יחדיו עם עשרות ומאות העמותות החוץ פרלמנטריות (עמותות גולדסטון לדוגמא אך לא רק) אשר גם הן מקבלות הוראותיהן מ"הקרן לישראל חדשה" (שהרי זו מממנת אותן) לפעול למען לישת התודעה הציבורית הישראלית והעולמית יחדיו (מכונה גם "הנדסת המונים" או "הכנה מנטלית"), לכיוון חורבן קיומה היהודי של המדינה בהתאם ל"משניות" אירגוני "הסדר העולמי החדש".
פעמים רבות אנו נישאלים בנוגע למושאי מאמרינו כדלקמן: "נאה, אך מה ניתן לעשות?", "כיצד נוכל להתגבר על שטף העוולות הזורם לכיווננו מהתקשורת הישראלית?" ובכן הפתרון הינו כה פשוט עד כדי גיחוך. מה ניתן לעשות? בפשטות, לאטום אזנינו ועינינו לסחרירי התקשורת הבאים ללוש דעתנו. עלינו להשכיל עצמנו להבין את שאנו קוראים ורואים, עלינו לפתח פילטרים תודעתיים להבין את הכיוון בו מנסים השרלטנים להוליכינו, עלינו להפוך עצמנו ליצורי-אנוש, אנשים חושבים, כתחליף ל"תפודי הכורסא" עמומי המחשבה המאפיינים רובנו. עלינו להקדיש זמן הולך ורב לעיון באתרי חדשות אינטרנט אובייקטיבים (עשרות מהם קיימים) ולצרוך עיקר החדשות והארועים מהם, עלינו להיות מעורבים ומיודעים יותר בנעשה סביבנו. התקשורת בונה על בורותינו ודחפינו הבילתי נישלטים בעליל לצרוך חדשות בעינים בוהות ובמוח אטום. הללו ניבנים על עצלותנו ואפסותנו (אכן כן, במבחן המעשה), התמכרותנו לפרשנים שרלטנים, המונעים רובם ככולם בידי אינטרסים מוכווני אירגונים אנטישמים מעבר לים. עלינו להתבגר תודעתית, אזרחית וצרכנית. עלינו להפוך ממובלים-באף לדעתנים ומגובשי דעה משלנו, להפוך למובילי אג'נדה כוללת ראויה. כדי כך פשוט הפיתרון וכולו בידינו.
יש לומר זאת ביושר וללא מיצמוץ....התקשורת הישראלית אחראית משך צמד העשורים החולף למרבית ההתעוררות האנטישמיות בעולם כנגד מדינת ישראל, כאשר אנו מגדירים את ה"אנטישמיות החדשה כשינאת ישראל". התקשורת הישראלית אמנם לא יצרה את האנטישמיות אשר פושה בארצות הים כרמץ חם לאחר שרפות יער משך מאות בשנים, אלא שהתקשורת הישראלית במודע ובכוונת מכוון מפעילה זרזים (קטליזטורים) ההופכים את הרמץ החם לאש אנטישמית חדשות לבקרים וזאת על מנת לגרום ללחץ חיצוני על ממשלת ישראל אשר יהווה תחליף לאזלת ידם לשנות סדרים בתוככי ישראל באמצעים דמוקרטים לגיטימים. מכאן כי בסופו של יום, חלקה הנכבד של התקשורת הישראלית פועל כאויב מדינת ישראל בידיעה ובכוונת מכוון. תוצאות הסיקור המעוות של הסיכסוך בידי עיתונאים שמאלנים רדיקלים שוטמי כל גוון יהודי וישראלי אוטנטי הוא המביא את כלי התקשורת הבינלאומים לקחת דוגמא מהתקשורת המקומית בבחינת "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר". אך חמור שבעתיים היא גישתנו כאזרחים לנושא התקשורת הישראלית.
אנו האזרחים רואים את הקולות, צופים בהכפשת מדינת ישראל באורח קבע בידי עיתונאים שרלטנים אחוזי אג'נדה חד ערכית שמאלנית קיצונית, ואותם האזרחים אשר כנגדם מכוונת כל ההסתה המקומית ובעקבותיה העולמית, אותם האזרחים קוברים ראשיהם בחול מתוך תקווה נואלת כי הסערה תחלוף בצורה זו או אחרת. ובכן היא לא תחלוף, לא חלפה והינה חיה קיימת ובועטת בכולנו, זו האנטישמיות הרוצחת יהודים בכל מקום בעולם מפאת היותם יהודים. האנטישמיות תלך ותתעצם עד כי תוצאותיה המתגברות לא יאפשרו יותר קיום חיים יהודים לעם הזה בציון.
מהו שעוצר בעדנו האזרחים לקום על משנאינו מבפנים ולומר בריש גלי... עד כאן, היו לא תהיה, אנו חפצי חיים וקיום לאומי בישראל הננו ואלו אשר שוללים ופועלים לקיעקוע זכויותינו כלאום ריבוני בארצו שיתכבדו, יקחו עמם מטלטליהם, משפחותיהם ומתיהם ויחזרו לארצות "גיזת-הזהב", ארצות מוצאם רוויות "הבצלים והשומים... דוודים מלאי בשר רבים ועצומים..." (מתוך "קומו תועי מדבר" לח.נ.ביאליק). אלו ארצות כגון גרמניה, פולין, רוסיה, עיראק, סוריה, לוב, תימן ובקיצור ילכו להם לכל הרוחות (והשדים). הדבק המלכד של שואת אירופה הלך והתמסמס. הערבות ההדדית היהודית הפכה לבדיחה. ההסטוריה שלנו רצופה כתות ומומרים (מתיוונים) יהודים אשר ניתקו ונותקו מהעם היהודי ובכך יכולנו, כצעד בונה חיים, לשמור על קיומנו כעם. דומה כי אנו נימצאים בסיפה של תקופה נוספת מעין זו.
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
